מאיה הייתה כלבה בוגרת בהתחשב שהיא כלב מזן מעורב שחי יותר שני מכלבים גזעיים. היא הייתה בת 12, כשהתפתחה לה מחלה אוטואימונית שפגעה בקרישת הדם והופיעה כפצעים מחוררים על כל גופה.
היא סבלה מאוד, לא אכלה, התיאבון שלה ירד למרות שהייתה כלבה גרגרנית במיוחד עד למקרה. גם ליטופים לא יכלה לקבל בגלל פצעי העור הפעורים על גופה
במבט שלה, היה אפשר לזהות גם עייפות יתר וגם רצון לחיות.
בבית החולים הוטרינרי, אחד מבני הזוג החליט להמית בהמתת חסד, כי לא יכל לשאת עוד את הסבל של החיה.

בבית החולים לא הסכימו לכך. 
היה קשה לאבחן את סיבת הבעיה של מאיה ומכיוון שלא ידעו אם מדובר בפטריה או דלקת, העדיפו למנוע ממנה טיפול סטרואידים שבמקרה הטוב יציל חיים, או שבמקרה אחר, אם הטיפול אינו מתאים (מכיוון שלא פיענחו את הבעיה) עשוי לגרום למוות.
ראש המחלקה של בית החולים הוטרינרי בבית דגן, לא ידעה מה הסיבה למחלה, לקחה דגימות למעבדה וכולן נשללו. כשהבעלים שקל ושאל לגבי המתת חסד למאיה, הרופאה ענתה : לא לפני טיפול הסטרואידים.
מאיה ניצלה.