יש לך כמה סיבות:

1. במקרה בו תרצו לאמץ כלב, ודאי תרצו לדעת כמה שנים צפויות לכם ביחד, כדי לבחור את הזן המועדף.
2. במקרה בו תרצו לפתוח את הלב ולאמץ כלב בוגר (מצווה כשלעצמה) תהיה לכם ולילדיכם הכנה נפשית של משך הזמן הצפוי שנותר לכם לבלות יחדיו.
3. הזקנה אצל כלבים היא יחסית. כלב שצפויות לו 17 שנים לחיות, יחשב ל"זקן" או "מבוגר" בשלב יותר מאוחר של חייו. לעומת זאת, זנים שמגיעים עד לגיל 10-12, יגיעו לגיל זקנה בשלב מוקדם יותר – מה שגורם לוטרינר (וגם לבעלים) להתייחס לבעיות רפואיות בצורה שונה ולקחת החלטות שונות לגבי טיפול תרופתי, הרדמה לצורך ניתוח ואפילו מתן תרומת דם (כן. יש דבר כזה:) ופרוצדורות נוספות. 
4. המתת חסד לכלב – ההחלטה הקשה ביותר שהבעלים נדרש לעשות בנוגע לכלבו, גם היא מושפעת פעמים רבות מתוחלת החיים הצפויה של הכלב. לרוב החלטה זו קשה יותר כאשר מדובר בכלב שרוב שנותיו עוד לפניו, לעומת כלב שחי חיים מלאים והגיע לגיל זקנה ובריאותו נפגעה עד כדי כך שהבעלים ישקול להמיתו כדי להפסיק את יסוריו.
5. היות והכלב הוא חברו הטוב של האדם, נוצר קשר חזק בינו לבין בעליו. מכיוון שכלב חי פחות מבן אדם (בהתחשב בכך ששניהם חיים חיים מלאים, ללא מקרה של פטירה בטרם עת חלילה), הבעלים יאלץ בשלב מסוים להיפרד מכלבו האהוב והפרידה הזו היא קשה. כאשר ישנו מושג וידע לגבי תוחלת החיים הצפויה של הכלב, ניתן להתכונן לכך נפשית ולרכך את המכה וגם לדעת שהענקנו לכלב חיים מלאים וטובים. יש המגדילים לעשות ומארגנים מבעוד מועד מקום בבית קברות לכלב, ובצדק, זאת כדי למצוא בית קברות לחיות מבלי לשרוף ולבצע קבורה המונית כפי שעושות העיריות.